זה בערך קרה ככה:
הרב דוד ברופסקי פנה לבדוק האם דוד ואני נהיה מעוניינים לקיים חמש חתונות במשק. אני תמיד בעד דברים שנשמעים בדיוק ככה, השתכנעתי תוך שנייה. למעשה הסתובבנו בקיבוץ וצילמנו מקומות מגניבים לערוך חופה. (אמפיתיאטרון קטן מאוד קרוב לפרות, כרמים מגניבים או פרדסים סמוכים לגידולים עוקצניים), החלטנו על שטח פנימי עם מיזוג.
פתחתי צוות גלאם של חברים שעוסקים בתכנון אירועים כדי לבקש מהם טיפים ורעיונות לאירועים – דברים חמודים שיכולנו לעשות בתקציב של גרושים. הם זרקו טונות של רעיונות דרכנו. דקלה הכינה קאפקייקס לחתונה והיינו מוכנים לצאת לדרך. הרב דוד ברופסקי והרב צבי הירשפילד עבדו עם קהילת יהודי רומניה ובסדרה של פיתולים הגיעו לארץ המתגיירים המופלאים. נקודת השיא הייתה החופה שערכו כאן.
ציפיתי רק לחמישה זוגות אבל במקום זה התברכנו ב-50 אנשים שנכנסו לחלל שלנו לחגוג יחד. רב הקהילה (ישראלי, ברור) בקולו הרועם פשוט האיר את המקום. גם חברים בקיבוץ הופיעו. כיתת יב’ של אולפנת ראש צורים הגיעה לזרוק סוכריות ולשיר ולרקוד. בכיתי (שוב, כמובן) מלא פעמים. זה היה בדיוק כמו שאני רוצה שדברים יהיו בחיים שלי – מלא ולפעמים רועש ורגשי ומשמעותי. אני לא בטוח שאי פעם רקדתי לשיר הוה נגילה (שיר שלצערי לא נכנס לפלייליסט), אבל בטוח שהיום רקדתי.
אז מזל טוב לכולם. זה באמת דורש כפר. וזה היה כל כך כיף להיות חלק מהכפר ההוא.
הנה התיאור המרגש של הרב דוד ברופסקי על החוויה:
“התחיינה העצמות האלה (יחזקאל ל”ז, ג).
יש לי את הזכות הגדולה להשתתף במה שאפשר לתאר רק כ”תחיית המיתים” – “החייאה” מילולית של קהילות יהודי רומניה, למעלה מ-70 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה. השואה, הקומוניזם ונישואי התערובת וההתבוללות הנרחבים הותירו קהילות יהודיות רומניות רבות רדומות, מחכות “להתעורר” מתרדמתן הרוחנית.
יש צמא ליהדות, לרוחניות, לתורה ולמצוות ולאותנטיות דתית. ב”ה יש מנהיגים קהילתיים ומורים דתיים שנמצאים שם כדי להגיב, לבנות מחדש קהילות ולספק משאבים דתיים.
במהלך הימים האחרונים הגשימה קבוצה של רומנים את חלומם לחזור ולהצטרף לעם היהודי. הם למדו שנים, והם יחזרו לקהילותיהם עם אנרגיות מחודשת ובמסירות, ויחזקו את חיי הדת בעיירותיהם.
מזל טוב לאלה שנסעו לארץ כדי לסיים את מסעם (שרק עכשיו מתחיל…), ולאותם 5 זוגות שסוף סוף עמדו מתחת לחופה, כדת משה וישראל. מסירת הנפש שלהם, והרצון ללמוד ולצמוח, להעמיק את מחויבותם לתורה ולהצטרף לעם היהודי, צריכים להוות השראה לאלו מאיתנו שלפעמים לוקחים כמובן מאליו את המתנה הגדולה של תורה ומצוות.
