אנחנו חקלאים

איפשהו בחלק האחורי של המוח שלנו, אני חושב שהיה לנו את הרעיון הרומנטי הזה של חיים בחקלאות. אנחנו מדברים על תחום כבר הרבה זמן. לא בצורה שיצאנו וקנינו נעלי עבודה או אוברול אלא בצורה שדיוויד קיבל צרור זרעים ממישהו והוא השאיר את זה על השולחן שלו ומדי פעם היינו מסתכלים על זה וחושבים על אפשרות ללכת בכיוון הזה.

אנו מרגישים מבורכים בכך שהדרכים שבחרנו אפשרו לנו להיות הרפתקנים. ועשינו כמה דברים די מגניבים. הזריעה של שדה החיטה עומדת ממש גבוהה ברשימת רגעי ה״שהחיינו״ שלו. בעבודה עם דיוויד סקוויר, בחרנו חלקת אדמה קטנה ועובדים איתו כדי לשתול חיטה בלאדי.

אז היום תחת שמים מעוננים גדולים, דוד ודוד יצאו להכין את האדמה עם רוטוטילר. יצאתי לעשות סיפורי אינסטגרם ורילס בזמן שהם עבדו (בואו רק נכיר איפה נקודות החזקות שלנו).

התפקיד של דוד כץ הייתה פשוטה מספיק: להזיז סלעים גדולים מהדרך של הרוטוטילר. תפקידו של דיוויד סקוויר היה לחרוש את האדמה עם הרוטוטילר. תוך פחות מ-120 שניות, הרוטוטילר פגע בסלע גדול ונשבר. אז הלקח הראשון שלנו קרה תוך חמש דקות מההתחלה: הישארו צנועים. ש לי הרגשה שבעולם החקלאות זה שיעור שנתקל בו פעם אחר פעם. ילא מספיק גשם. יותר מדי גשם. איך לשתול. מה לשתול. מתי לשתול.

התיקון של דיוויד ודיוויד לקח חצי שעה עד להפעלת הרוטוטילר מחדש. הם עיבדו את האדמה. אנחנו מחכים לעשבים שוטים להצמיח כדי שנוכל למשוך אותם למעלה , להפוך אותם לאדמה ואז לשתול את הזרעים שלנו. המשיכו לעקוב. ראה אותנו גדלים.